האם אתם מדגמנים הקשבה?
- Iris Freund
- Mar 20
- 2 min read
יש מנהלים שמקשיבים.
ויש מנהלים שמדגמנים הקשבה.
(והם אפילו לא שמים לב לזה.)
נעם, מנהלת שליוויתי, הייתה בטוחה שהצוות שלה יודע שהוא תמיד יכול להביע דעה.
בישיבות – היא באמת מקשיבה.
למשתתף הראשון. גם לשני.
אבל מה קרה כשהשלישי מסביר את דעתו?
היא מחייכת, מהנהנת ואומרת בטון רגוע:
"זו נקודה טובה… ואני חושבת שהכיוון הנכון הוא פשוט לעשות ככה וככה."
ומאותו רגע – השיחה נגמרת.
כולם מהנהנים. אף אחד כבר לא מביע דעה אחרת.
לא כי הם מסכימים.
הם פשוט מבינים שאין טעם.
נעם לא ניסתה להשתיק אף אחד.
אבל היא הגיעה לישיבה עם כיוון ברור, והעבירה אותו בלי לשים לב.
ומהרגע שהעובדים מזהים את זה, במודע או שלא, הם מפסיקים לחשוב.
הם לא מעלים זוויות חדשות.
ואז גם היצירתיות נעלמת.
וגם המעורבות. ואיתם גם תחושת הבעלות על הפתרון.
ברור שניהול זה לא "לתת לכולם לדבר בלי סוף".
יש רגע שצריך להוביל. להכריע. להתקדם.
אבל בין הקשבה אמיתית לבין חתירה מהירה להחלטה, יש הבדל מהותי.
וזה לא עניין של זמן. זה עניין של מודעות.
לפעמים, כל מה שצריך כדי להשאיר את השיחה פתוחה,
זה שני צעדים פשוטים:
לשאול שאלה שמעודדת מחשבה לפני שמסכמים ומתקדמים.
למשל: "שמענו את זוית X וזוית Y, מישהו רואה עוד כיוון שלא חשבנו עליו?"
לחכות חמש שניות.
לא לקפוץ ישר למסקנה.
לא למהר להוביל.
לתת רגע אחד שבו מישהו אחר יכול עוד יכול לבטא בקול את המחשבות שלו.
לפעמים הרעיון הכי טוב נאמר רק כשיש באמת מרחב לדבר. שמנהלים עושים את זה, הם לא רק מקבלים החלטות טובות יותר.הם יוצרים תרבות שבה מותר לחשוב.מותר לא להסכים.מותר להשפיע.
וזו כבר הקשבה מסוג אחר.כזו שבונה אמון, מעורבות, ורצון אמיתי להיות חלק מהפתרון – לא רק מהביצוע. רוצה לבדוק את עצמך?
בפגישת צוות הנהלה הבאה שלך, שימו לב:
האם אתם באמת מקשיבים – או רק מחכים לרגע הנכון להגיד את מה שכבר החלטתם?
ואם גיליתם שצריך לשנות משהו – החדשות הטובות שאפשר להתאמן ולשנות את זה.
זה סימן שאתם בדרך להיות בדיוק המנהלים שאתם רוצים להיות.
Comments